הנתונים מעוררים צמרמורת. רותם אמפרט, חברת בת של כי״ל שהיא חברת בת של החברה לישראל, בבעלות חלקית של עידן עופר היא מזהמת סדרתית.;xNLx;;xNLx;לאורך כל השנים ניתן לראות פגיעה בלתי פוסקת שלה באויר, באדמה ובמים, ובכל זאת מעולם לא נקנסה ומעולם לא נעצרה פעולתה.;xNLx;;xNLx;
בסוף שנות ה־90 בחנה ועדת התכנון המחוזית בדרום את תוכנית המתאר שיועדה לאפשר להגדיל את המפעל. בתוכנית נאמר שיש לסגור את הבריכות תוך 5 שנים מיום הקמתו של מתקן חדש שביקשה החברה להקים, וכי עד 2003 בריכות הגבס צריכות לעבור שיקום. בוועדה המחוזית אישרו ביולי 2017 כי התוכנית הזאת עדיין בתוקף, אך ציינו שמי שהיה אמור לדאוג שהיא תיושם ולאכוף זאת על המפעל היא הוועדה המקומית, כלומר הוועדה שפועלת תחת המועצה האזורית תמר.
הפרס על טיפול בשפכים - למפעל שהזרים שפכים מזוהמים ועדת הפרס של המשרד לאיכות הסביבה מציינת בנימוקיה להענקת הפרס לרותם אמפרט את הצטיינות המפעל בתחום הטיפול בשפכים. אולם המפעל חשוד בכך שאחסן במשך שנים את שפכיו בברכות אידוי לא מדופנות (מוגנות), וכתוצאה מכך דלפו מהבריכות שפכים תעשייתיים בעלי חומציות ומליחות גבוהות, זיהמו את אקוויפר "חבורת יהודה" בנגב, וגרמו בכך לאובדן מיליוני קוב מי שתיה. המפעל שולל בתגובה את הטענות: "בבדיקות ובעבודות שנעשו עד היום לא הוכח קשר ישיר בין המלחת קידוחי מים במישור רותם לבין מפעלי התעשיה הפועלים באזור", צוין בהודעת המפעל, המוסיפה כי "הטענה משוללת כל יסוד, כיוון שמדובר במים מליחים שהינם ברי שימוש תעשייתי. המפעל פועל בשיתוף המשרד לאיכות הסביבה ובאישורו". ועדת הפרס מציינת כי "החברה הקימה מתקן לטיפול בשפכים תעשייתיים, ופועלת לצמצום השפכים במקור וחסכון במים במפעליה. כן הקימה החברה מתקן לטיפול בשפכים סניטריים ומשתמשת בקולחין להשקיה". סיבות נוספות להענקת הפרס למפעל, על פי הוועדה, הוא "מיחזור חומצות המתקבלות מחברות תעשייתיות אחרות וממחזרת חומרים מסוכנים משל עצמה". בנוסף מציינת הוועדה את הצטיינות המפעל בתחומי איכות האוויר, הפרדת פסולת, וכן שיקום ושימור נוף. מנכ"ל אדם טבע ודין, פיליפ ורבורג, שיגר לשר לאיכות הסביבה, צחי הנגבי, מכתב ובו הוא מבקש מהנגבי לחזור בו מההחלטה להעניק לשני המפעלים את הפרס, מהנימוקים שפורטו מעלה. בתגובה שלח הנגבי מכתב לוורבורג, בו ציין כי "שני המפעלים עמדו טוב יותר מאחרים בקריטריונים. מובן שאין מניעה לתת פרס למפעל שבעבר לא הקפיד על נושא איכות הסביבה. המשרד רואה חשיבות מיוחדת להעניק הפרס למי ששינה את עמדתו וגישתו לנושא. ועדת השיפוט הקדישה זמן רב לדיונים וביקורים במפעלים, כדי להשתכנע שהם עומדים בקריטריונים".
משנת 2002 מראות בדיקות פתע של המשרד חריגות בעשרות אחוזים בפליטת המזהמים של מתקני וארובות המפעל. למרות זאת, עד כה בחר המשרד להסתפק בהתראות ולא הגיש נגד המפעל המזהם תביעה פלילית, בטענה כי התחייב לשפר את דרכיו בעתיד.
הממשלה אישרה היום (א') את הצעת שרת התמ"ס, דליה איציק, לשנות את חוק הנגב, ולהעניק מענקים של 32% גם למפעלי הכימיה בנגב. החוק לעידוד השקעות תומך בהקמת פעילויות תעשייתיות במרכז הארץ ובפריפריה, כאשר בפריפריה נוספות למענקים הטבות מס. בחוק הנגב הנוכחי, הוגדלו המענקים למפעלים מאושרים לשיעור של עד 32% למפעלים קטנים, ועד 30% למפעלים גדולים. תקנה זו לא חלה עד היום על מפעלי הכימיה בנגב. על-פי נתוני הרשות לפיתוח הנגב, התעשייה הכימית היא אחת המובילות בנגב ב-20 השנים האחרונות, הן מבחינת כמות המעסיקים והן מבחינת ההכנסות. כ-30% מעובדי התעשייה בנגב, מועסקים בכימיה. השכר בתעשייה זו גבוה מהממוצע במשק. בין מפעלי הכימיה הפועלים בנגב: רותם אמפרט, פריקלס, מפעלי ים המלח, אגן מכתשים, חיפה כימיקלים ותרכובות ברום.
חברת מקורות טוענת כי המפעלים באזור מישור רותם בנגב הם האחראים לזיהום החמור של מי תהום באזור ובסמוך לים המלח. ההידרולוג הראשי של החברה, ד"ר יוסי גוטמן, כתב את הדברים בחוות דעת שהכין עבור עמותת "אדם, טבע ודין", במסגרת מאבק משפטי המנוהל נגד מפעלים באזור. בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המפעלים אמפרט ופריקלאס גרמו במשך שנים רבות לזיהום מי תהום בכמות של מאות מיליוני מטרים מעוקבים. העותרים מבקשים מבית המשפט לחייב את המפעלים לפעול לשיקום הנזק. לטענת העמותה, המדינה נאלצת לספק למפעלים מי שתייה יקרים מהמוביל הארצי, בשל הזיהום שנגרם לבארות באזור. בחוות הדעת קובע גוטמן שבמי התהום במישור רותם חלה עלייה חדה במליחות בגלל חדירה של שפכים תעשייתיים. כתוצאה מכך, נפגעו קשות קידוחים שהקימה חברת מקורות בהשקעה גדולה, במטרה לספק מים טובים לצרכנים באזור. הזיהום הגיע גם לעין בוקק באיזור ים המלח - מקור מים חיוני לקיום בעלי חיים וצמחייה במדבר, המשמש גם בתי מלון באיזור. גוטמן הוסיף כי "מדינת ישראל השקיעה באמצעות חברת מקורות כעשרים מיליון שקלים בקידוחים ובקווי מים - ונכון לעכשיו זה נראה כהשקעה אבודה". מפעלי רותם אמפרט ופריקלאס מסרו בתגובה ל"הארץ", כי לא יתייחסו לנושא עד תום ההליכים המשפטיים.
במפעל רותם אמפרט הנמצא במישור רותם היו חריגות בשיעור של 38330% בפליטת אחד המזהמים וחריגות בשיעור של מאות ואלפי אחוזים בשני סוגים נוספים של מזהמים. חריגות בשיעורים גבוהים היו גם במפעלים גדולים כמו חיפה כימיקלים במישור רותם ותרכובות ברום ברמת חובב. מדובר בין השאר בפליטת חומרים רעילים ביותר כמו מתילן כלוריד וכלורוברומתן שיכולים לגרום נזקים למערכת העצבים.יש לציין שאין מדובר בהכרח בריכוז החומר במגע עם אדם כי לאחר התפזרותו לסביבה מהארובה יורד ריכוז החומר בצורה משמעותית.
הדו"ח של בדיקות הפתע שפירסם המשרד לאיכות הסביבה מצביע על עלייה קלה יחסית ל-2003; בין המזהמים הגדולים: רותם אמפרט, בו נמצאו חריגות של עשרות אלפי אחוזים השר לאיכות הסביבה , שלום שמחון, אמר בעקבות פירסום הדו"ח כי המשרד מנהל מהלכי אכיפה נגד כל המפעלים שאצלם התגלו חריגות ואף נפתחו תיקי חקירה פליליים. אולם דברים דומים אמרו גם קודמיו של שמחון ובינתיים אין מגמה של ירידה בשיעור החריגות שאותם מגלה המשרד מדי שנה. למעשה, יש עלייה קלה באחוז המפעלים המזהמים.
מתקן נחל צין, שבו מעובד הפוספט, גרם ל־27% בפליטות חלקיקים, וחריגה של 128% בפליטות של מימן כלורי. והוא מדורג במקום הראשון בזיהום. רותם היא חברה־בת של כימיקלים לישראל בשליטת חברה לישראל של האחים עופר.
מתקן נחל צין, שבו מעובד הפוספט, גרם ל־36% מזיהום החלקיקים, והוא מדורג במקום הראשון. רותם היא חברה־בת של כימיקלים לישראל בשליטת חברה לישראל של האחים עופר. חריגה מהתקנים: ב־2006 נמצאו בבדיקות פתע חריגות של 27% בפליטות חלקיקים, וחריגה של 128% בפליטות של מימן כלורי. מה ניתן לעשות ומה נעשה: התקנת מערכות לטיפול בחלקיקים. מערכת זו הותקנה, וכיום החברה עומדת בדרישות המשרד להגנת הסביבה. תגובת מפעלי רותם אמפרט ומפעלי ים המלח: "הפעילויות שמבצעות החברות בתחום הגנת הסביבה הן בתיאום עם הרשויות. החברות ממשיכות להשקיע עשרות מיליוני דולרים בשנה בטיפול בפרויקטים בתחום האקולוגיה כדי לעמוד בתקנים ומעבר להם. כתוצאה מכך, רמות הפליטה במגמת הפחתה מתמשכת".
מפעל הדשנים "רותם אמפרט" חרג בעשרות אחוזים מתקני זיהום האוויר משנת 2002. במקום להפעיל נגדו אכיפה נוקשה, קיבל השר להגנת הסביבה את התחייבות המפעל "לשפר את דרכיו", ולהפחית את הזיהום בהדרגה עד 2008. ח"כ פינס: זו התנהלות תמוהה; השר עזרא: זה זמן סביר; ובינתיים בשטח: החריגות מתקני הזיהום נמשכות המדיניות המקלה שהונהגה כלפי המפעל עוררה לאחרונה את תשומת ליבו של יושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, ח"כ אופיר פינס. במכתב ששיגר פינס באוקטובר לשר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, הוא המשיל את ההתנהלות מול המפעל כ"פושע אשר יבצע עבירות חוזרות ונשנות אך לא ייענש כלל מכיוון שיבטיח לשנות את דרכיו". במכתב, שהגיע לידי ynet, מותח פינס ביקורת חריפה על מדיניות המשרד בנושא וכותב: "נראה שהמפעל מסכן את בריאות הציבור עקב חריגות עצומות מתקן הזיהום המותר... אך המשרד להגנת הסביבה ממאן לפעול מסיבות המובנות רק לו". בתשובתו לפינס הבהיר השר עזרא כי בעקבות ההתראות הגיש המפעל תוכנית רב-שנתית לטיפול בזיהום, אשר הונהגה במרבית מתקני המפעל. במכתבו, מ-8 בנובמבר, מבטיח עזרא כי עד המחצית הראשונה של שנת 2008 אמורה להסתיים החלת התוכנית על כל מתקני המפעל וכי כיום, למעט המתקנים שעליהם לא הוחלה התוכנית, המפעל עומד ברמת הפליטה הנדרשת. במילים אחרות - פרט למתקנים המזהמים הפועלים במפעל, הזיהום פסק. את מכתבו חותם עזרא באומרו כי מקרה זה "הינו דוגמא קלאסית לדרך בה ניתן להסדיר מפגעים בלוח זמנים סביר". איתמר כהן, רכז נושא המפעלים המזהמים בארגון "מגמה ירוקה", סבור שתפיסת הזמן של השר עזרא מעוותת. "פרק זמן של שש שנים להסדרת הזיהום מהמפעל איננו פרק זמן סביר, ובוודאי שאיננו מצב זמני", אומר כהן, ורומז כי ההימנעות מפעולות אכיפה נגד המפעל קשורות ללחצים שמפעילים בעליו על גורמים במשרד. "יש לשים סוף למצב שבו השאלה האם יוגש כתב אישום נגד מפעל מסוים תלויה ביכולתו של פקיד אלמוני במשרד להגנת הסביבה לעמוד בלחצים הכבדים מצד בעלי המפעלים", אומר כהן.
